פרויקט ניאום ערב הסעודית | צילום: youtube
האם הפרויקט השאפתני בעולם ייגמר כאתר נטוש של 50 מיליארד דולר?
מערכת ישראל עסקים
כשהנסיך מוחמד בן סלמאן הכריז על "ניאום", עיר העתיד שתשנה את פני הכלכלה, הטכנולוגיה והחיים החברתיים בערב הסעודית – העולם עצר לרגע והביט. רעיון של עיר חכמה, נטולת פליטות פחמן, עם רובוטים כמנהלי שירותים, תחבורה אוטונומית ואזורי מגורים עתידניים, נראה כמו חזון פורץ דרך. ההבטחה הייתה ברורה: השקעה של חצי טריליון דולר, יצירת מוקד כלכלי חדש במזרח התיכון, ועיצוב מחדש של הדרך בה אנו חיים.
אוקטובר האחרון סימן את תחילתו של השלב הראשון בפרויקט הגרנדיוזי, אך מסמכים שנחשפו לאחרונה מספרים סיפור אחר. דוח פנימי בן 100 עמודים מציג תמונה קודרת הרבה יותר, כזו שלא נחשפה לציבור הרחב – אתגרים כלכליים, איומים סביבתיים, ואפילו מניפולציות מכוונות על כספים. השאלה כעת היא: האם מדובר בעוד מיזם טכנולוגי עצום שהתנפץ מול המציאות הכלכלית, או שמא יש עוד סיכוי להציל את הפרויקט ולהפוך את "ניאום" לאבן דרך אמיתית בעתיד הערים החכמות?
מעבר להבטחות הגדולות, הבעיות החלו להיערם במהירות. ההתנגדות הפנימית של גורמים ממשלתיים, קשיים ביישום הפתרונות הטכנולוגיים, והעלויות האסטרונומיות שהתנפחו הרבה מעבר לצפוי – כל אלו סימנו נורות אזהרה כבר בשלבים הראשונים. גורמים מדיניים ופיננסיים שהיו מעורבים בפרויקט טוענים כי חלק מההחלטות התקבלו תחת לחץ, תוך התעלמות מהשלכות ארוכות הטווח.
דוגמה לכך היא "הקו" (The Line), הרעיון השאפתני ביותר בפרויקט, שתוכנן להיות רצועה אורבנית באורך 170 ק"מ, בה אין צורך בכלי רכב פרטיים. בפועל, מתברר כי הביצוע מסובך בהרבה מהתכנון, ונכון להיום, החלק שנבנה רחוק מאוד מהחזון המקורי. הסיבות לכך מגוונות – מחסור במשאבים טכנולוגיים תומכים, התנגדויות של ספקים בינלאומיים, ואף אתגרים הנדסיים בלתי צפויים בתנאי השטח המדבריים.
כעת עולה השאלה – האם ניאום תהפוך להבטחה נוספת שנשארה בגדר חזון יומרני, או שתצליח להתגבר על המשברים ולהפוך לעיר העתיד האמיתית הראשונה בעולם? לא מעט משקיעים ויזמים ישראלים עוקבים מקרוב אחרי ההתפתחויות, מתוך הבנה כי הצלחה או כישלון של פרויקט כזה ישפיעו גם על כיוון ההשקעות באזור, על טכנולוגיות העתיד, ואולי אף על שיתופי פעולה אסטרטגיים.
האתגר הגדול כעת הוא לא רק כיצד להציל את הפרויקט, אלא האם בכלל ניתן להציל אותו. השאלה היא האם מדובר בפרויקט שנכשל כי הוא היה שאפתני מדי או שפשוט בוצע ללא תכנון מספק. במקרים דומים מהעבר, ערים חכמות כמו סונגדו בדרום קוריאה הצליחו למצוא מודל כלכלי רווחי, אך יוזמות אחרות – כמו "עיר הסיליקון" בהודו – נתקעו בשלב החזון ולא הצליחו להתרומם.
המסקנות מהפרויקט הזה עשויות להשפיע על הדרך שבה מדינות מתכננות ערים חכמות בעתיד. יזמים, משקיעים ואנשי תכנון עירוני יצטרכו ללמוד מהטעויות שנעשו, כדי למנוע מהחזון להפוך לעוד אתר נטוש של מיליארדי דולרים.
האם לדעתכם פרויקטים כאלו הם העתיד של התכנון העירוני, או שמדובר בחלום שאפתני מדי? האם ישראל יכולה להפיק תובנות מניאום לטובת מיזמים חדשניים בתחומי הנדל"ן, התחבורה והטכנולוגיה? אילו פתרונות הייתם מציעים כדי להציל פרויקט בהיקף כזה?